בן צפורה ויונה, נולד ביום ה' באייר תרפ"ח (25.4.1928) בירושלים. הוא למד בבית-הספר "תחכמוני", עבד שנתיים כנער שליח במשרד הסוכנות ואחר-כך כחניך במוסך "אגד" ובערבים השתלם בבית- הספר המקצועי על שם ברנדייס. מגיל 15 הקדיש הרבה מזמנו לאימונים ב"הגנה" והתמחה בחבלה, בהטלת רימונים ובקליעה. נפצע תוך כדי פעולותיו והסתיר זאת מהוריו ואף נאסר. למחרת החלטת עצרת האו"ם נכנס עם פלוגתו לעיר העתיקה והשתתף בהגנתה. זמן-מה לפני צאת הבריטים מהארץ הוצע לו לצאת בשיירה מוגנת אל העיר החדשה, אך הוא סירב באומרו: "לא אצא מהעיר העתיקה כל עוד לא תהיה משוחררת". גם כאשר חבריו העייפים מקרבות עד אפיסת כוחות שלחו בקשה למפקד להחליפם, לא חתם עליה יעקב, בטענו ש"אין מי אשר יחליפם, וכל העוזב את עמדתו מהווה חלל ריק אחריו". יעקב לא יצא מהעיר העתיקה ונפל בהגנה עליה ביום הולדתו ה20-, ט"ז בניסן תש"ח (25.4.1948) ונקבר בסנהדריה. אחרי נפילתו צוינה גבורתו בפקודת-יום שנאמר בה כי הציל את העמדה בה לחם.
ביום י"ט באלול תשי"א (20.9.1951) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.